עד כמה צריך להתאמץ בהכנות לפסח?

בס"ד ניסן התשפ"ה 

דרשה בנושא כיבוד הורים בהכנות לפסח: בת שקשה לה לעזור בהכנות

מקרה: בת בת 18 שמתבקשת לערוך קניות ולעשות הכנות גדולות לקראת פסח, אך קשה לה ואין לה כוח. 

פתיחה - הקשר לפסח ימי ערב פסח מביאים איתם ריח מיוחד של ניקיון והתחדשות בכל בית יהודי. בימים אלו, כשהבית מתמלא בפעילות קדחתנית של ניקיונות, קניות והכנות, אנו עדים לתופעה מוכרת - קולות של "אין לי כוח" או "זה יותר מדי בשבילי" מצד בני הבית, ובמיוחד מצד צעירים. דווקא בזמן זה, כשאנו מתכוננים לחגוג את חג החירות, עולה השאלה העמוקה: מהי באמת חירות? האם חירות פירושה החופש מעול ומאחריות? או שמא החירות האמיתית היא דווקא היכולת לבחור בטוב, גם כשהוא כרוך במאמץ? במיוחד בהקשר של בת צעירה המתקשה לעזור, שאלה זו נוגעת בלב ליבה של מצוות כיבוד הורים. ולכן כהקדמה לשאלה אני רוצה שנשים ליבנו לעניין של מעלתה הגדולה של מצווה זו: אם נתבונן במבנה עשרת הדיברות, נראה חלוקה ברורה - חמש הדיברות הראשונות עוסקות במצוות שבין אדם למקום, וחמש האחרונות במצוות שבין אדם לחברו. והנה, מצוות כיבוד הורים ממוקמת בדיבר החמישי, כחוליה מקשרת, כגשר בין שני חלקי הלוחות. אך נמצאת בצד של הדיברות של מצוות שבין אדם למקום. מיקום זה אינו מקרי כלל וכלל, אלא בא להמחיש לנו את המעלה הגדולה והמיוחדת של מצווה זו. חז"ל למדו מכאן שכבוד ההורים הוקש לכבודו של מקום. ונמצאנו למדים שכיבוד הורים אינה רק מצווה חברתית, אלא היא מצווה בעלת ממד אלוקי, המלמדת אותנו על הכרת הטוב, על נאמנות ועל ערך הסמכות. וכאשר אדם מכבד את הוריו כראוי, הרי זה כאילו כיבד את השכינה עצמה, וזוכה הוא לברכה מיוחדת מאת בורא עולם, ברכת אריכות ימים וטובה על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן ומכאן ניגש לשאלה ולמקרה הנדון 

בת בת 18 שמתבקשת לערוך קניות ולעשות הכנות גדולות לקראת פסח, אך קשה לה ואין לה כוח. 

לעניין התשובה: התשובה ההלכתית מתבססת על המקורות שראינו בעניין כיבוד הורים ויש להוסיף כמה נקודות: 

1. חיוב כיבוד הורים כולל מאמץ פיזי: בניגוד לדין "משל אב" שמצינו בגמרא במסכת קידושין דף לב עמוד א, ששם הגמרא פסקה משל אב, זה ראינו לגבי ממון, לעניין מאמץ גופני ההלכה קובעת שהבן או הבת חייבים להתאמץ עבור כיבוד הוריהם, גם אם הדבר כרוך בקושי פיזי. הקושי הפיזי אינו פוטר מקיום המצווה.
2. הימנעות מתלונות: מצוות כיבוד הורים כוללת גם את אופן הביצוע, ולכן יש להימנע מביטויים כגון "אין לי כוח", "כבד לי", "קשה לי" - גם אם הדבר אכן קשה. זוהי חלק מהמצווה עצמה - לבצע את בקשות ההורים בסבר פנים יפות.
3. הגיל הרלוונטי לחיוב: חשוב לזכור שהדרישות הללו נוגעות לילדים מגיל 13 וחצי ומעלה עד גיל 30 שאינם נשואים ועדיין מתגוררים בבית הוריהם. במקרה שלנו, הבת בת 18, כלומר נמצאת בלב ליבה של תקופת החיוב.

 אתגרים עכשוויים בעולם המודרני, האתגר של כיבוד הורים בהקשר זה מקבל ממדים נוספים: 

1. עצמאות ובגרות: בנות בגיל 18 כיום חשות עצמאיות יותר, ולעיתים רואות בעצמן בוגרות שאינן צריכות לציית להוריהן.
2. עומס בהכנות לפסח: ההכנות לפסח בימינו כוללות עבודה רבה יותר מבעבר, ובמיוחד בעידן השפע והדקדוק ההלכתי.
3. תרבות ה"לא בא לי": חיים בעולם שמקדש את הנוחות והקלות מקשים על צעירים לקבל עליהם עול ומאמץ.

 דרכי התמודדות והצעות מעשיות בהתבסס על המקורות, הנה כמה עצות מעשיות: 

1. חלוקת משימות: ניתן לחלק את המשימות באופן שמתאים יותר ליכולות הבת, תוך הקפדה שעדיין מקיימת את חובתה.
2. דוגמה אישית: כשההורים עצמם עובדים קשה ובשמחה, הדבר מקרין גם על הילדים.
3. הכרת הטוב: לעודד את הבת לראות בעזרה בבית ביטוי של הכרת הטוב להוריה על כל מה שהם עושים עבורה.

 משל או סיפור להמחשה אחת מגדולי הרבניות של הדור הקודם ע"ה, סיפרה שבצעירותה לא אהבה במיוחד את עבודות הבית. כשהתקשתה פעם בהכנות לפסח, אמר לה אביה שהיה אחד מגדולי ירושלים: "בתי, דעי לך שכל פעולה שאת עושה בהכנת הבית לפסח, היא לא פחות חשובה מלימוד דף גמרא". הרבנית סיפרה שמאז ראתה כל מטלת בית כחלק מעבודת ה' ממש, וזה שינה את כל יחסה למלאכות הבית. המסר הוא שלעיתים אנו מפרידים בין "עבודת ה'" ל"עבודות הבית", אך למעשה, מצוות כיבוד הורים בכלל, ועזרה בהכנות לפסח בפרט, הן עבודת ה' ממש, וכפי שלמדנו - בדיוק כמו המצוות שבין אדם למקום. 

סיכום במענה לשאלתנו: בת בת 18 שמתקשה בהכנות לפסח מחויבת מדינא להתאמץ ולסייע להוריה, גם אם הדבר קשה לה פיזית. עליה להימנע מביטויי תלונה כגון "אין לי כוח", ולראות במאמץ זה מצווה חשובה. הדבר נכון במיוחד לגבי ילדים בגיל 13 וחצי עד 30 המתגוררים בבית הוריהם. לסיום, אני רוצה לפנות ישירות לאותן בנות המתמודדות עם הקושי הזה: דעו לכן, שבכל פעם שאתן מתגברות על ה"אין לי כוח" ובוחרות לקום ולעזור בהכנות לפסח, אתן לא רק מקיימות מצוות כיבוד הורים - אתן מקדשות את עצמכן. בכל שקית קניות שאתן נושאות, בכל חדר שאתן מנקות, בכל מאמץ שאתן עושות למרות הקושי, אתן בונות את אישיותכן כאדם נותן, כאדם שמסוגל להתעלות מעל הנוחות האישית. זוהי גם הזדמנות יקרה לבטא הכרת טוב להוריכן על כל אשר העניקו לכן לאורך השנים - על הדאגה, על האהבה, על הבית החם, על החינוך והערכים. כשאתן מתאמצות למענם בהכנות לחג, אתן אומרות "תודה" במעשים, לא רק במילים. והרי זה המהות העמוקה של חג הפסח - להכיר טובה לבורא עולם על הניסים והנפלאות. וכשם שאנו מכירים טובה לה', כך אנו מכירים טובה לשלוחיו בעולם הזה - הורינו היקרים. זהו סוד החירות האמיתית - לא החופש לשבת ולנוח כשקשה, אלא היכולת לבחור בטוב גם כשזה מצריך מאמץ. ובזכות המאמץ הזה, תזכו לחוש את טעמה האמיתי של החירות - החירות להיות אדם טוב יותר, אדם שבוחר בערכים על פני נוחות, אדם שהופך את העולם למקום טוב יותר, צעד אחר צעד, מאמץ אחר מאמץ. 

חג פסח כשר ושמח!