חז"ל מלמדים אותנו כי חטאו של אדם הראשון היה בכך שהפיל את האשמה על אשתו חוה, ולא לקח אחריות לומר: "אני אשם במעשיי". כיום, קיים בעולם ביטוי נפוץ: "פצעי ילדות". הטענה המרכזית בשיטה זו היא שאינך אשם בהתנהגותך, אלא הוריך ואחיך הגדולים הם האשמים, כיוון שלא העניקו לך את החינוך או היחס שרצית.
אולם, יהודי טוב משיב ליועצים אלו בגישה אחרת: "יש לי הכרת הטוב להוריי על כל דבר שעשו עימי. איני מוכן לשמוע שיטה המבקשת 'לברר' מה נעשה לי בילדותי, וממנה משתמע שלא קיבלתי יחס ראוי. הלוואי ואזכה להעניק לילדיי את היחס שאני קיבלתי מהוריי הנהדרים והטובים ביותר".
מעבר להכרת הטוב, ישנו הכלל הידוע של "מידה כנגד מידה". יהודי מבין שאם ייפול למלכודת הטענות ש"פצעי ילדות שווים הורים אשמים", סופו שגם ילדיו יאשימו אותו בכל צרותיהם בעתיד.
עלינו להתנתק משיטות אלו, ולהתחזק בלימוד ספרי המוסר והמחשבה: "חובת הלבבות", "פלא יועץ" ו**"מסילת ישרים"**, כדי לחתור לתיקון מעשינו בכל יום ויום.
ככה נוהגים אצלנו – בבית המדרש לחיזוק הכרת הטוב.
